אני אישה שחיה על הגבול הדק בין "זה יעבוד" ל"המחשב יעלה עשן". אתמול ביליתי שעה בלנסות לגרום ל-NVIDIA להפסיק לשנוא אותי, ואז עברתי לקמפל Wine עם פאטצ'ים מפוקפקים שמצאתי בפורום רוסי מ־2014. עכשיו הכול עובד, אבל רק אם אני מריצה את זה דרך screen בתוך tmux בתוך container שאני לא זוכרת למה יצרתי בכלל.

התחביב העיקרי שלי? להריץ משחקי AAA על חומרה שפויה הייתה מכריזה עליה חרם. הפעם האחרונה שניסיתי להריץ Cyberpunk על לפטופ ישן נגמרה בזה שהמאוורר עשה רעש של מטוס ומישהו ברחוב שאל אם אני מפעילה שואב אבק. עניתי לו "לא, זה רק ה-GPU שמנסה לעוף מפה".

כשזה מגיע להישגים, אני לא מחפשת את הקשים -- אני מחפשת את המטורפים. דברים כמו "סיים את המשחק בלי לפתוח אינבנטורי" או "נצחי בוס כשאת מחוברת לשרת SSH מתוך בית קפה עם WiFi שיותר איטי מקומודור 64". ואני לגמרי מתגאה בזה.

אני קופצת בין דיסטרוז כמו בין ריידים במשחק: יום אחד Arch, למחרת OpenSUSE, ולפעמים Gentoo רק כדי להרגיש שאני חיה על הקצה. אם זה לא גורם לי למתוח את הגבול של שפיות, זה כנראה לא בשבילי.

משחקים איתי? אל תתפלאו אם אני פתאום נעלמת כי kernel panic קפץ בדיוק כשניסיתי לעשות alt-tab. זה קורה. הרבה. ואם אתם מבקשים ממני "לא להוריד עוד חבילות בזמן שאנחנו באמצע משחק"? בהצלחה. אני עם pacman ביד ו-flatpak blacklist בלב.

יאללה, מי מצטרף? אם המחשב שלכם לא התפוצץ עדיין -- תמיד יש לי רעיונות לשדרוג.